כשהחורף משחרר את אחיזתו והימים נמתחים עוד קצת, אותה נקודה בשנה שבה אור יום וחושך חולקים זמן שווה, הוא יותר מסתם סמן עונתי - הוא תזכורת לאיזון, התחדשות וצמיחה.
במשך חודשים, היינו עטופים בשקט של חורף. הפסקה של הטבע.
עצים עמדו חשופים, האוויר פריך, והחיים כאילו התכופפו, ממתינים.
עם השינוי בפתח האביב מגיעה התעוררות עדינה אך עוצמתית. יום השוויון האביבי מסמן את נקודת המפנה הזו, שבה החושך מפנה את מקומו לאור, והטבע מתחיל להתעורר.
עצים עמדו חשופים, האוויר פריך, והחיים כאילו התכופפו, ממתינים.
עם השינוי בפתח האביב מגיעה התעוררות עדינה אך עוצמתית. יום השוויון האביבי מסמן את נקודת המפנה הזו, שבה החושך מפנה את מקומו לאור, והטבע מתחיל להתעורר.
ולא רק העצים והפרחים משתנים - גם אנחנו מרגישים את זה. הגוף והנפש שלנו מגיבים לימים המתארכים. יותר אור שמש פירושו יותר אנרגיה, תחושת מטרה מחודשת והדחף להתנער מכל מה שהשאיר אותנו עצלים או תקועים.
השוויון הוא הזדמנות להתאפס.
בדיוק כפי שהטבע מנקה את מה שכבר לא משגשג כדי לפנות מקום לצמיחה חדשה, אנחנו יכולים לעשות את אותו הדבר. העונה הזו מזמינה אותנו להרהר במה שמכביד עלינו - הרגלים ישנים, מחשבות שליליות או שגרות מעופשות - ולתת להם ללכת. האביב מציע קנבס רענן, כזה שבו נוכל לשתול כוונות חדשות ולהפיח חיים ברעיונות שעיכבנו בהם.
בדיוק כפי שהטבע מנקה את מה שכבר לא משגשג כדי לפנות מקום לצמיחה חדשה, אנחנו יכולים לעשות את אותו הדבר. העונה הזו מזמינה אותנו להרהר במה שמכביד עלינו - הרגלים ישנים, מחשבות שליליות או שגרות מעופשות - ולתת להם ללכת. האביב מציע קנבס רענן, כזה שבו נוכל לשתול כוונות חדשות ולהפיח חיים ברעיונות שעיכבנו בהם.
היופי בשינוי הזה אינו קשור למחוות גדולות או טרנספורמציות דרמטיות, זה נמצא ברגעים הקטנים: פתיחת החלונות כדי לתת לאוויר צח לזרום פנימה, טיול רגלי כדי להבחין בפריחה הראשונה, להזכיר לעצמנו שהצמיחה מתרחשת בהדרגה, צעד אחד יציב בכל פעם.