יש רגע קסום שקורה כשאישה מוצאת תכשיט שמדבר אליה. את יכולה לראות את זה בעיניים שלה - איך הן נדלקות, איך משהו בפנים שלה פשוט... מתעורר. זה הרגע שבו היא לא סתם רואה עוד תכשיט יפה. היא רואה משהו שמספר את הסיפור שלה.
בתקופה הזו של השנה, כשהימים מתקצרים והלילות מתארכים, אני חושבת הרבה על האור הזה. על איך שבדיוק כמו נרות החנוכה, יש דברים שמאירים מבפנים החוצה. כשאת עונדת תכשיט שמדבר אלייך, את לא סתם מתקשטת - את מדליקה אור. אור שמספר על המסעות שלך, על הבחירות שלך, על מי שאת באמת.
זה מרתק איך בכל התרבויות העתיקות, דווקא בימים הכי חשוכים של השנה, אנחנו מוצאים חגי אור. מדיוואלי בהודו, שם רחובות שלמים מוארים בנרות קטנים ומסמלים את ניצחון האור על החושך, ועד חגיגות היול העתיקות שחגגו את חזרת השמש. בכל מקום שאני מטיילת, אני מגלה שהאדם תמיד חיפש להדליק אור בחושך - בין אם זה בנרות, במדורות, או בתכשיטים נוצצים שמחזירים את אור הירח. כאילו משהו בנפש האנושית יודע שהאור הוא לא רק דבר פיזי - הוא סמל לתקווה, להתחדשות, ולכוח שיש בכל אחד מאיתנו.
ובדיוק כמו נרות החנוכה, האור הזה לא נשאר רק אצלך. הוא מאיר גם לאחרים. מושך אליו נשים שמחפשות משהו אמיתי, משהו עם משמעות. לפעמים זו רק הנהון קטן ברחוב, חיוך של הבנה, או שיחה שמתחילה מתכשיט ומתגלגלת להרבה מעבר.
כל תכשיט שאני יוצרת מתחיל מניצוץ כזה של השראה - אולי זה זיכרון מטיול בהודו, או צורה עתיקה שראיתי בשוק במרקש. אבל הקסם האמיתי קורה כשהתכשיט מוצא את האישה שלו. כשהוא מתחבר לסיפור שלה, לדרך שלה, לאור שלה.
אז בחנוכה הזה, כשאנחנו מדליקים נר אחר נר, אני רוצה להזכיר לך - יש בך אור מיוחד. אור שלא דומה לאף אחד אחר. והתכשיטים? הם רק דרך לתת לאור הזה לזהור.
חג אורים שמח,
תום